מה עושים כשהמתבגר מפסיק לשתף?

״איך היה היום?״

״בסדר.״

״קרה משהו בבית הספר?״

״לא.״

״למה אתה כל הזמן בחדר?״

״כי אני רוצה להיות לבד.״

הרבה הורים מכירים את השיחות הקצרות האלה.

הילד שפעם סיפר כמעט הכול נכנס לחדר, סוגר את הדלת ומשאיר את ההורים עם שאלות, חששות והרבה מקום לדמיון.

התגובה הטבעית היא לנסות לשאול יותר, לבדוק יותר ולקבל תשובות מהר. אבל לא פעם, ככל שהלחץ עולה, הדלת נסגרת עוד יותר.

בגיל ההתבגרות מתפתח צורך גדול יותר בעצמאות ובפרטיות.

המתבגר בונה עולם פנימי משלו, קשרים חברתיים משלו ודעות שאינן תמיד זהות לאלה של הוריו.

לא כל התרחקות היא סימן למצוקה.

לעיתים הילד פשוט זקוק לזמן לבד, רוצה לעבד דברים בקצב שלו או מעדיף לדבר עם חברים לפני שהוא משתף את ההורים.

הקושי מתחיל כאשר ההורה מפרש כל סגירה כדחייה אישית.

כשההורה נעלב, כועס או דורש שיתוף מידי, המתבגר עשוי להרגיש שאין לו מקום לבחור מתי ואיך לדבר.

במקום להתמקד רק במספר השעות שהילד נמצא בחדר, כדאי לבדוק האם חל שינוי בתחומים נוספים.

האם הוא הפסיק לפגוש חברים?

האם יש שינוי משמעותי בלימודים?

האם השינה או האכילה השתנו?

האם הוא ויתר על פעילויות שנהנה מהן?

האם הוא נראה עצבני, עייף או כבוי לאורך זמן?

שינוי בתחום אחד יכול להיות זמני. כאשר מופיעים שינויים מתמשכים בכמה תחומים, כדאי לעצור ולברר.

1. בוחרים את הזמן

לא כל רגע מתאים לשיחה.

כאשר הילד נכנס הביתה עייף, כועס או מוצף, שאלות רבות עלולות להרגיש כמו חקירה.

לפעמים השיחה תיפתח דווקא בזמן נסיעה, הכנת אוכל או הליכה משותפת, כאשר לא יושבים זה מול זה ומחכים לתשובה.

2. מתארים את מה שרואים

במקום לומר:

״אתה כל הזמן מסתגר ולא מספר לנו כלום״

אפשר לומר:

״שמתי לב שבימים האחרונים אתה נמצא הרבה בחדר ונראה פחות פנוי. אני רוצה לבדוק מה שלומך.״

התיאור אינו מאשים ואינו קובע מראש מה הילד מרגיש.

3. משאירים מקום לשתיקה

הורה יכול לפתוח דלת לשיחה, אבל אינו תמיד יכול להחליט מתי הילד יעבור בה.

אפשר לומר:

״אתה לא חייב לדבר עכשיו. חשוב לי שתדע שאני כאן כשיתאים לך.״

אחר כך צריך גם לאפשר לזה להיות אמיתי, ולא לחזור על אותה שאלה כל עשר דקות.

4. מקשיבים לפני שנותנים פתרון

לפעמים הילד כבר יודע מה ההורה יאמר.

״תתרחק מהחבר הזה״

״אמרתי לך לא להיות בטלפון כל כך הרבה״

״אתה חייב לקחת את עצמך בידיים״

כאשר כל שיתוף מוביל מיד לפתרון, ביקורת או הוראה, הילד לומד שכדאי לשמור את הדברים לעצמו.

לפני שמציעים מה לעשות, אפשר לשאול:

״אתה רוצה שאחשוב איתך, או שרק אקשיב כרגע?״

5. יוצרים קשר גם בלי לדבר על הבעיה

קשר עם מתבגר אינו נבנה רק בשיחות רציניות.

אפשר לשבת יחד לאכול, לצפות במשהו שהוא אוהב, לבקש את דעתו או להזמין אותו לפעילות קצרה בלי להפוך אותה לשיחת בירור.

נוכחות עקבית ברגעים הקטנים מאפשרת לשיחה להגיע כאשר הילד מוכן.

הורה אינו צריך להתעלם מדאגה אמיתית בשם הפרטיות.

כאשר יש שינוי משמעותי, חשש לבטיחות או תחושה שהילד אינו מתפקד, האחריות ההורית מחייבת לפעול.

עם זאת, כדאי שההתערבות תהיה ברורה ומוסברת.

לא לפעול בסתר כברירת מחדל, אלא לומר מה מדאיג, מה ההורה מתכוון לבדוק ולמה.